אני מאמינה שבנוסף לעלילה משובחת, הסופר או הסופרת צריכים לפנק אותנו בתיאורים, בדימויים ובמטאפורות מעוררי תיאבון. ברוכים הבאים לאוסף שאני הכי אוהבת… 1. "האושר מוקף תמיד מלתעות פעורות. בתחילה האויב סמוי מן העין, כלל לא מעלים על הדעת את קיומו, ואין הוא מתגלה אלא לאחר שכבר נגס נגיסה הגונה." רומן גארי – לאור אישה. …
את הסיפור הזה על נהג האוטובוס שעצר את הנסיעה, שמעתי מאימא שלי כשהייתי עוד אפרוח בלי נוצות. והוא הבסיס שעליו נבנה הרומן שלי – חירשת בדיוק כמוך. צלצול אור הדלת הפריע לארוחת הערב השלווה של אימא ואבא. אימא ידעה מייד ששומע עמד מאחורי הדלת. הצלצול – הבזק אור ארוך וחסר סבלנות. לאדם חירש יש צלצול קצר …
רעיונות ישימים בהחלט לקבלת תשלום טוב עבור כישרון הכתיבה שלכם. יש לי חדשות בשבילכן, אפשר להתפרנס מכתיבה ואפשר להתפרנס לא רע בכלל. נכון שהרבה חברות קידום האתרים ולפעמים גם חברות הפרסום ומשרדי יחסי ציבור – שמעסיקים כותבות תוכן למטרות שונות, הורידו (אתן יודעות לאן) את התשלום, אבל עדיין יש המון אפשרויות להתפרנס מכתיבה. לפני שאני …
כאשר שואלים אותי כמה זמן כתבתי את בקרוב תתחילו להזיע אני מורידה את המבט לרצפה וממלמלת ש-8 שנים, אבל מי סופר.בסתר ליבי גם אני מאמינה שכמו אצל כל סופר ראוי לשמו אחרי 8 שנים הייתה צריכה להיות ברשותי יצירת מופת עם כמו עמודים שמאפשרת להשתמש בספר גם לצרכיםלצרכים אלימים יותר. אז אני מתחילה עם ההתנצלויות – …
בתור תולעת ספרים שנרדפת על ידי התחושה שיש עוד כל כך הרבה ספרים מעולים שלא הספקתי לקרוא – אני משתדלת לא לבזבז זמן יקר ולקרוא רק ספרים עם המלצות טובות. אז כדי לחסוך לכם זמן – אספתי מספר המלצות שקיבלתי על הספר. נכון, חלק מההמלצות נכתבו על ידי חברות או חברים, אבל מבטיחה לכם שאף …
הרעיון שאמלי גיבורת הספר "בקרוב תתחילו להזיע" תתפרנס מכתיבת טוקבקים רעילים הגיע אליי אחרי פגישה עם לקוחה פוטנציאלית חדשה. הלקוחה שאלה אותי האם באמצעות הצפת האינטרנט בכתבות חיוביות, אוכל לקבור כתבות שליליות שפוגעות בעסק המשפחתי. אמרתי לה שאם עובדים על פי כללי הקידום של גוגל – זה אפשרי מאוד. כשחזרתי הביתה הלכתי לבדוק איזה תוכן …
בכול דמות ספרותית בדיונית יש טיפ טיפה אמת. בבעוז הספרותי, האקס של אמלי יש טיפונת מבחור צעיר שפגשתי כשהייתי בת 17. אותו בחור היה חבר טוב של מישהו שהייתי דלוקה עליו, (פעם היו אומרים דלוקה – אין לי מושג מה אומרים היום…) בטיפשות נעורים החלטתי להשתמש בעוז האמתי כדי לעורר את קנאתו של האחר. בדייט …
פרק ראשון 1. בעיוורון גברי טיפוסי "הגיע הזמן," היא נושפת באטיות מתגרה את המילים לתוך אוזנו. "הגיע הזמן למה?" הוא שואל. אמלי מתעלמת מן השאלה ומרחיקה את כף ידו המיוזעת משיפולי בטנה. היא מרגישה עד כמה הוא נואש להמשיך בשלו, מודע לכך שבעוד רגע השופטת שמשקיפה מהצד על זירת המתאבקים תכה בגונג וכל מתאבק יחזור …
(בעיקר כי אף אחד לא קורא אותן ומי שכן קורא נעלב בגללן). אחר כך חשבתי לכתוב תודות בסגנון הזה: 1. תודה לעוזרת גננת שכל פעם שהייתי מגיעה לגן הייתה אומרת בטון מתנשא: "ומה שלום גברת סופרת היום?" "ומה גברת סופרת אומרת על חגיגת חנוכה?", "האם גברת סופרת תוכל לעזור לנו עם העוגה?"… 2. אותה עוזרת …
בהתחלה לא רציתי לכתוב תודות בספר שלי "בקרוב תתחילו להזיע" לקריאה »
"תכופות אני חש שהדיבור, גם הצעקה, חונקים אותי בעליבותם וכפות ידי מזיעות מרצון לדבר בלשונן הן. על מי שעוסק בלשון חייב להכיר בגבולותיה של המילה, ובייחוד הדבר אמור לגבי זה היוצא לסייף בעזרתה, שעל פי רוב הוא ניצל רק בזכות מצנפת הליצן שעל ראשו". מתוך ספר הציטטות של חנוך לוין.