עד לאותה תפנית גורלית בעלילה שלי, האמנתי שאני יכולה לכתוב רק סיפורים שאני ממציאה. שלומית מירון המופלאה הסבירה לי שאני יכולה לנצל את כשרון הכתיבה גם לכתיבה לא ספרותית. שלומית, שעבדה אז בתור העורכת של מגזין בתחום הקמעונאות, הציעה לי עבודה ראשונה כפרילנס ככתבת של המגזין.
כעצמאית לעתיד, שלומית היא מסוג החברות שאת חייבת שיהיו בצד שלך – אחת שתמיד רודפת אחרי החלומות שלה ובסופו של דבר גם משיגה אותם. והיא גם חברה שמאמינה בך, דוחפת אותך קדימה, לא נותנת לך להתבלבל ובמילים תקיפות מחזירה אותך (שוב ושוב) לתלם.
חברה טובה נוספת שירז אפיק (סופרת שהוציאה שני ספרים לאור) והיום כותבת ספרים ביוגרפיים למחייתה, חיברה אותי לאח של חברה טובה שכותב מאמרים לקידום אתרים.
וכך כמה ימים לאחר הפיטורים האומללים, מצאתי את עצמי פותחת תיק פטור במע"מ, מדפיסה קבלות ומתחילה לעבוד כעצמאית.