הבוסים שהיו לי נחלקים לשתי קבוצות, כאשר לצערי בקבוצה השנייה עומדים בדד רק שני בוסים, יחידים ומיוחדים מול הקבוצה השנייה המלאה בבוסים שסובלים, לפי דעתי, משתי בעיות עיקריות:
האחת, הם לא יודעים לזהות את הפוטנציאל שטמון בעובדים שלהם ולנווט את אותו פוטנציאל ייחודי לטובת החברה שלהם והבעיה השנייה, הם לא יודעים לשחרר סמכויות, או שהם פשוט לא מאמינים שמישהו אחר יכול לבצע את העבודה הספציפית הרבה יותר טוב מהם.
וכך נוצר מצב שבעצם העובדים הטובים באמת, אלא שמגדילים ראש, חושבים על פתרונות יצירתיים לבעיות שונות, אלו שגם בשעות הפנאי שוקלים דרכים חדשות לקדם את החברה, אלו שאוהבים לגוון את העבודה שלהם, נדחקים הצידה, ממלאים תפקידים משעממים ובסופו של דבר נפלטים מאותה החברה, הרבה פעמים אותם אנשים כן יצליחו למצוא מקום, אשר יכבד את החשיבה העצמאית שלהם וייתן להם את החופש ומרחב הפעולה שלו הם כל כך זקוקים.
אחד הבוסים הראשונים שלי שייך לקבוצת המיעוט, התחלתי לעבוד אצלו כמזכירה, מיד לאחר סיום לימודי העיצוב, ומהר מאוד הוא הבין שיש בי קצת יותר וקידם אותי להיות מנהלת פרויקטים ואף ארגן לי מורה פרטי שנתן לי שיעורים על תוכנת Project Manager.
הוא לא פחד שאהיה יותר טובה ממנו בתחום הספציפי הזה, הוא לא פחד שאחשוב שהוא פחות גבר בגלל שהוא מסתמך יותר ויותר על הדעות שלי. בחברה שלו "סיעור מוחות" כלל את כל עובדי החברה, גם את המזכירה בדלפק הקבלה ולפעמים גם את המנקה ובטח לא תופתעו לשמוע שהרעיונות הכי טובים ומקוריים הגיעו, כמובן מאלו שלא היו שייכים בכלל לתחום היצירתי. לחברה קראו ר.ר. עיצוב ופיתוח ולבוס קראו עמרי רוטשילד.
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה קרה שאני נזכרת בו עכשיו, לאחר יותר מעשור?
ובכן זה בגלל שבזמן האחרון אני מקבלת המון הצעות עבודה לנהל אתר ממין זה או אחר, וכאשר אני עונה שבשמחה ובכיף, רק שאני רוצה להמשיך לעבוד מהבית כפרילנס, הבחור (כן בתשעים אחוז מהמקרים זה בחור והרבה יותר צעיר ממני) אומר לי שזה בלתי אפשרי, כי כדי לנהל אתר, וכדי לכתוב תוכן רלוונטי, אני צריכה להיות שם, להשתתף בפגישות, להרגיש את רוח החברה. אני מצידי אומרת שזה בסדר גמור, אין לי בעיה להגיע לפגישות ולהשתתף בישיבות (זה אפילו נחמד אם יש קפה ועוגיות שוות). אני פשוט לא רוצה לשבת במשרד מהשעה תשע בבוקר ועד ארבע או חמש אחר הצהריים רק כדי להחליט על נושאים רלוונטיים לאתר ולכתוב תוכן, אני רוצה להיות חופשייה כי כשאני חופשייה, אני יכולה להחליט לא רק איזה תוכן כדאי לכתוב שיהיה הכי טוב לקידום האתר ושיהיה גם רלוונטי ללקוחות וגם, אוי ואבוי, אני יכולה להחליט מתי מתחשק לי לכתוב את זה.
אבל זה שנמצא עכשיו מהצד השני של הקו, לא מוכן להקשיב, הוא אמנם מפחד להודות בזה, אבל הוא צריך מישהי שתהיה במשרד, כן יהיה לי משרד משלי, כן המשכורת שלי תהיה ממש יפה, אבל בשביל שזה יקרה הוא צריך לשבת במשרד ממול ולפקח עליי ועל התפוקה שלי, כי קשה לו לחשוב על כך שהעובדת שלו תשב בבית ותכתוב כאשר המחשב הנייד שלה מונח על הברכיים והרגליים יהיו יחפות על השולחן בסלון ואותה אישה גם תעשה הפסקה בצהריים ותיקח את הילדים שלה מהגן ומבית הספר ואפילו תעיז לתת להם ארוחת צהריים, ורק לאחר מכן היא תחזור לעבוד על האתר שלו ותכתוב את התוכן שלו בצורה הכי טובה שהיא יכולה.
והנה החדשות – אפשר לנהל אתר מכל מקום היום, אפשר גם לעבוד מהבית וגם להגיע לפגישות, אז למה כל כך הרבה אנשים עדיין מתעקשים לראות את העובדים שלהם במשרד משעה כלשהי עד לשעה אחרת. האם כל אותם בוסים באמת חוששים שמישהו מרמה אותם מאחורי הגב, שהתפוקה של אלו שעובדים מהבית היא פחות טובה, או שאולי אנחנו מדברים על אותם בוסים שפשוט פוחדים להעיז ולאבד חלק מהשליטה שלהם, אבל בתמורה לזה הם מאבדים עובדים ממש, אבל ממש טובים.
ועוד חדשות לסיום, ישנם מחקרים שמראים בבירור שהתפוקה של העובדים מהבית, היא הרבה יותר גדולה מהתפוקה של העובדים במשרד, ואל תשכחו גם את העלויות על הנסיעות, ימי מחלה, ביטוחים שונים ומשונים, ארוחת צהריים ועוד שאתם חוסכים לעצמכם.
מאת – שירה רייז משולם כתיבת תוכן שיווקי, מקורי ואיכותי.