מאת: אלן ברדלי
"החושך בארון היה שחור כמו דם קרוש. הן דחפו אותי פנימה ונעלו את הדלת. נשמתי נשימות כבדות דרך האף, ונאבקתי בכל הכוח להישאר רגועה. ניסיתי לספור עד עשר עם כל שאיפת אוויר, ועד שמונה כשפלטתי אותו לאט בכל פעם לתוך החושך. למזלי הן הידקו את המחסום כל כך חזק אל הפה הפתוח שלי עד שהנחיריים נשארו משוחררים, וכך יכולתי למלא את הריאות לאט-לאט, נשימה אחרי נשימה, באוויר המסריח והמעופש".