אני מאמינה שבנוסף לעלילה משובחת, הסופר או הסופרת צריכים לפנק אותנו בתיאורים, בדימויים ובמטאפורות מעוררי תיאבון.
ברוכים הבאים לאוסף שאני הכי אוהבת…
1. "האושר מוקף תמיד מלתעות פעורות. בתחילה האויב סמוי מן העין, כלל לא מעלים על הדעת את קיומו, ואין הוא מתגלה אלא לאחר שכבר נגס נגיסה הגונה."
רומן גארי – לאור אישה.
2. "היא מרגישה כגוש קרח שניתק מפני הנחל המוצקים והוא צף על פני החושך, מסורבל ומתנגש בקצות הדברים שמסביב. שביר נזיל וקר."
טוני מוריסון – חמדת.
3. "העולם נראה לה גדול וריק הרבה יותר אחרי מותה של שרה, כמו אולם הופעות ענקי שהקהל יצא ממנו ורק היא נותרה לשוטט בו אבודה, וכן, אבלה".
ברבור הכסף. בנג'מין בלאק.
4. "מקונדו היה בימים ההם כפר של כעשרים בתי־חומר וקני פרא, שנבנו על גדת נהר שמימיו השקופים זרמו בערוץ של חלוקי נחל, לבנים וענקיים כביצים טרום־היסטוריות."
מאה שנים של בדידות. גבריאל גארסיה מארקס.
בעלי לא בבית. מירב הלפרין
האישה הכי יפה בעיר. צ'רלס בוקובסקי.
סוזנה הבוכייה. אלונה קמחי.
האהבה ממציאה אותנו. איימי בלום.
מאה שנים של בדידות. גבריאל גרסיה מארקס.
סופו של מיסטר Y. סקרלט תומס.
האוהל. מרגרט אטווד.
החיים על פי לובקה. מאת לורי גראהם.
"עשינו את זה בצורה המסורתית, מפותלים זה בזה ומריירים כמו צלופחים."
"ראיתי מולי את איאן, איאן לנצח, שדמותו הקפואה הוטבעה, על הרשתית שלי כמו בתשליל, דמות חבוקה בברזל מלובן שאפילו חודש שלם של אקסטות לא הצליח למחוק."
"יש לה אופי כל-כך הרמט עד שהיא נראית לי ארוזה בוואקום."
"יש הרבה גברים בודדים בעיר הזאת. את נותנת בעיטה והם זוחלים ויוצאים מתחת לאבנים."
מתוך: אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות. לוסיה אצ'וריה.
אלוהי הדברים הקטנים. ג'ון גילסטרפ.
מתוך, כלה מאוקראינה או קיצור תולדות הטרקטורונים. מרינה לוויצקה.
"לנדסמן משתופף ליד המיטה עוד רגע או שניים, אוסף את מחשבותיו כמו קבצן שרודף אחר מטבעות מתגלגלים לאורך המדרכה."
"אבל העברית שהוא יודע היא מהסוג המסורתי, זאת שאבות אבותיו נשאו אתם באלפי שנות גלותם האירופאית, שמנונית ומלוחה כמו חתיכת דג מעושן, שבשרו מתובל היטב ביידיש."
איגוד השוטרים היידים. מייקל שייבון.
מתוך, הספר הזה יציל את חייך. א.א.הומס
"היא מברברת, מלהגת, מצחקקת. אלוהים אדירים, הוא חושב, הבחורה הזאת עם הטעם הפסידו-אינטלקטואלי הבלתי מתפשר שלה, העייפות מהחיים כביכול, הציניות המעושה שלה; היא דקה כמו חליפה בשמונים דולר."
"במהלך שגרם לו להרגיש כאילו גבריותו עוברת ניתוח שלאחר המוות בעודו בחיים."
"ושיין מרגיש שטיפת האוויר האחרונה נסחטת מגופו. הוא דו-ממדי עכשיו – שרטוט שטוח של האני המחוץ שלו."
"מהפכן הוא כיום איזה ילד שמצלם כל היום סרטונים של עצמו דוחף קוביות לגו לתחת ומעלה אותם ליוטיוב."
מתוך ריחם המתוק של הזיכרונות. ג'ס וולטר.