בשנים הראשונות היו לי כמה לקוחות קטנים. רובם היו לקוחות מתחלפים, וההכנסות שלי לא היו יציבות, לכן כשקבלתי הצעה לנהל אתר חדש במשרת פרילנס מלאה. כלומר שתהיה לי רק לקוחה אחת קבועה ואוכל להמשיך לעבוד מהבית – קפצתי על ההזדמנות בשמחה רבה.
ובהחלט היו כמעט שנתיים ארוכות ונחמדות מאוד, עם לקוחה אחת בלבד ששלמה לי "משכורת" קבועה בכול חודש. אבל יום אחד, באמת יום אחד, בלי שום התראה מוקדמת, הלקוחה הודיעה שהאתר לא מכניס לה מספיק כסף ולכן היא חייבת להוריד אותי לחצי משרה…
אני חושבת שבעיקר נעלבתי מכך שאותה לקוחה שהחשבתי קצת כחברה, מורידה לי חצי מהשכר, ככה סתם מהיום למחר. למרות העלבון הסכמתי להצעה – עדיפה חצי ציפור בבנק…
במקביל, התחלתי לחפש בהיסטריה הכנסה נוספת. בגלל הפניקה, נכנסתי להרפתקה עמוסה בהבטחות יפות שסופה האומלל היה ידוע מראש (לפחות לי). ההרפתקה הזו גרמה לעזוב לגמרי את הלקוחה.
כך שמהר מאוד נשארתי קירחת מכול הצדדים.
אני יושבת בבית ומתה מדאגות… לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מעל העובדה שאף סכום לא עומד להיכנס בקרוב למינוס בבנק. באותה תקופה לא היו לנו חסכונות בכלל…
פתאום אני אומרת לעצמי, מספיק עם הרחמים העצמאיים האלו. תפסתי את המצלמה שלי ומחברת, ובלי לדעת מה אני מתכוננת לעשות נסעתי לתל אביב. מפה לשם הגעתי לפסאז' ברחוב אלנבי ופגשתי שתי נשים מקסימות שהייתה להן סדנת תפירה. ראיינתי אותן וגם צלמתי קצת… לא ידעתי איפה אני אפרסם את הכתבה, אבל לפחות התרגשתי מהעובדה שתהייה לי כתבה חדשה על נשים כאלו מדליקות.
בדרך חזרה הביתה כבר ידעתי שאני רוצה להקים בלוג חדש שיספר על עסקים יצירתיים של נשים מדהימות.
לא הספקתי להרים את הבלוג. כבר ביום למחרת כבר נכנס לי לקוח חדש ומקסים ומהר מאוד היומן שלי התמלא שוב. אני מאמינה שהכול קרה בזכות העובדה שיזמתי פעולה, רקמתי תכנית חדשה שהדליקה אותי ובזכות התוכנית הזו שיניתי את האנרגיות שלי.
מאז אותו מקרה, בכול פעם שיש לי ירידה בהכנסות, בכול פעם שאני מתחילה לדאוג… אני יוזמת לעצמי פרויקט חדש שמלהיב אותי. כמו קסם, בכול פעם מחדש האנרגיות משתנות.