במסגרת פרויקט "הטקסט היומי שלי" קבלו את -
אישה ישנה אני יושב במיטה בלילה ומאזין לך נוחרת פגשתי אותך בתחנת אוטובוס עכשיו אני משתאה מגבך לבן חולני ומוכתם בנמשים של ילדים כשהמנורה מפשיטה את העצב הלא פתיר של העולם מעל שנתך. אינני יכול לראות את רגליך אך אני יכול לנחש שהן רגליים מקסימות ביותר. למי את שייכת? האם את אמתית? אני חושב על פרחים, חיות, ציפורים הם כולם נראים יותר טוב מטוב ממשיים כל כך. אבל לך אין ברירה ואת אישה. כולנו נבחרנו להיות משהו. העכביש, הטבח. הפיל. זה כאילו כל אחד מאיתנו הוא ציור, תלוי צ'רלס בוקובסקי (מתוך הספר "עד שהאצבעות יתחילו לדמם").